הסכם המימון

רשת הביטחון שפרסה המדינה ל"דרך ארץ" כדי להבטיח שהכנסתו השוטפת של הזכיין מגביית האגרה לא תהיה נמוכה מרמה מסוימת היתה רק דרך אחת שבה גויס אוצר המדינה לתמוך בה . דרך שנייה היתה עזרה נדיבה באשראי , כלומר הפחתה ניכרת של הסיכון הפיננסי שהזכיין אמור לקבל על עצמו . כדי להתחקות על המהלך הזה יש לחזור לתחילת . 1998 בינואר באותה השנה , מיד אחרי ההכרזה על "דרך ארץ" כמנצחת בהתמודדות על זיכיון הסלילה והתפעול של כביש חוצה ישראל , הודיעה חברת כביש חוצה ישראל בחגיגיות כי העבודות יחלו בתוך חמישה חודשים . אלא שאז התברר שהשותפים ב"דרך ארץ" אינם מתכוונים להוציא את 800 מיליון הדולרים שנדרשו לסלילת הכביש מן ההון העצמי שלהם , ושתחילת העבודות כרוכה בחתימת הסכם מימון עם בנקים גדולים . הסכם כזה הוא תהליך מורכב , וכפי שנראה מיד למדינה היה בו תפקיר מכריע . המשא ומתן עם בנק הפועלים ובנק ניוקורט הקנדי , שני הבנקים שהעניקו אשראי ל"דרך ארץ , " נמשך למעלה משנה . במהלך הזמן הזה הפכה הזירה הפיננסית לזירה המרכזית שבה התנהלו יחסי "דרך ארץ" עם אוצר המדינה . במוקד עמד יעד פשוט של החברה . הגדלת ערבות המדינה לסיכונים הפיננסיים ...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד