רשת הביטחון שפרסה המדינה ל"דרך ארץ" כדי להבטיח שהכנסתו השוטפת של הזכיין מגביית האגרה לא תהיה נמוכה מרמה מסוימת היתה רק דרך אחת שבה גויס אוצר המדינה לתמוך בה . דרך שנייה היתה עזרה נדיבה באשראי , כלומר הפחתה ניכרת של הסיכון הפיננסי שהזכיין אמור לקבל על עצמו . כדי להתחקות על המהלך הזה יש לחזור לתחילת . 1998 בינואר באותה השנה , מיד אחרי ההכרזה על "דרך ארץ" כמנצחת בהתמודדות על זיכיון הסלילה והתפעול של כביש חוצה ישראל , הודיעה חברת כביש חוצה ישראל בחגיגיות כי העבודות יחלו בתוך חמישה חודשים . אלא שאז התברר שהשותפים ב"דרך ארץ" אינם מתכוונים להוציא את 800 מיליון הדולרים שנדרשו לסלילת הכביש מן ההון העצמי שלהם , ושתחילת העבודות כרוכה בחתימת הסכם מימון עם בנקים גדולים . הסכם כזה הוא תהליך מורכב , וכפי שנראה מיד למדינה היה בו תפקיר מכריע . המשא ומתן עם בנק הפועלים ובנק ניוקורט הקנדי , שני הבנקים שהעניקו אשראי ל"דרך ארץ , " נמשך למעלה משנה . במהלך הזמן הזה הפכה הזירה הפיננסית לזירה המרכזית שבה התנהלו יחסי "דרך ארץ" עם אוצר המדינה . במוקד עמד יעד פשוט של החברה . הגדלת ערבות המדינה לסיכונים הפיננסיים ...
אל הספר