הוותיקים שבקראים סברו שיש לדבוק דבקות גמורה במנהגים שהביאו הקראים ממצרים . בראש זרם המחשבה הזה עמד תחילה שלמה שבתאי נונו . זרם מחשבה אחר גרס שיש לנהוג גמישות , בשל תנאיה של מדינת ישראל , שהם שונים מהתנאים במצרים . תחילה שלט בעדה קו המחשבה של הוותיקים , אך במשך הזמן עלו נציגי הזרם האחר לעמדות מפתח בהנהלת העדה . דוגמה לדבר היא עניין נישואי התערובת בין קראים לרבניים . הגישה המקורית היתה שאין להרשות נישואי תערובת . גישת הרבנות הראשית בישראל בעניין הזה היתה שווה לגישה הקראית . אבל על אף כל האיסורים היו במציאות יותר ויותר נישואי תערובת . עמנואלה טרוויסךסמי דיווחה שחמישה עשר טקסים של נישואי תערובת נערכו בשנים 1980-1972 במושב מצליח בלבד , וסמוך לשנת 1980 היו כעשרים נישואי תערובת לשנה בעדה כולה . מאז גדל והלך מספר זה . גם הרבנות הראשית וגם ההנהגה הקראית נאלצו להתחשב במציאות זו . היה אפשר להטיל נידוי על הנישאים בנישואי תערובת , אך כוחו של נידוי כזה לא היה רב , ולכן העדיפו שלא להשתמש בו . לא נאסר על שום קראי להשתתף בתפילה ובטקסי הדת הקראיים . מכאן שהזוגות המעורבים היו חופשים לבחור אם יחיו כקראים ...
אל הספר