עבודתו הסיפורית של עגנון , אם שהיא נטפלת לעבר הקרוב ואם שהיא ננעצת בתחומי המציאות הישראלית שבדורו' תדיר דבוקה היא לאקטואליות שבמציאות . הסיפור העגנוני מן ה'נגלה' הוא בא וב'נגלה' הוא מפרק את מטענו . בדרך הארוכה שבין מבוא הסיפור ובין מוצאו ניתן ה'גיבור' לכל מיני סטיות , נפתולים , חיבוטים והרפתקאות מבחוץ ומבפנים . אלא שתדיר עוגן הוא באקטואליה הריאליסטית , וסופו תדיר הוא יוצא אליה . ממנה אחיזה ומעמד לצורה האפית הגדולה העולה מימו הסיפורי של עגנון ! למן 'הכנסת כלה , ' דרך 'אורח נטה ללון' ו'םיפור פשוט' ו'םפר המעשים' ועד 'תמול שלשום 'ב . ' הכנסת כלה' מהלך יודיל ' חסיד , כידוע , כולו פתוח כלפי נסים ונפלאות המתרחשים לו בכל יום ובכל שעה בדרכו . תדיר מוזמן הוא מ'סיפור מעשה' ל'םיפור מעשה' ו'םיפור מעשה באמצע , ' שלגבי דידיה כולם דבר שבמציאות הם . כושר אסוציאציה פרימיטיבי ורגיש מאפשר לו לשזר דבר בדבר בשכיח ובמופלא , לקלוט ממשות והזיה בצוות אחד . המוקדם והמאוחר משמשים בחווייתו בעירבוביה , ואין אחד דוחק רגלי חברו . כולם מפעילים את 'תכליתו , ' שתכו פות אינה ברורה לעצמו , מתקיימת אי שם מחוץ לגדרי תודעה ...
אל הספר