בדברי ביקורת שלו על 'מגילת האש' לביאליק מתמרמר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי : 'מאיזה מקור שאב משורר המגילה החדשה את אגדת החורבן שלו ? לא בפרקי היכלות של בעלי המסתורין אנו עומדים , כי אם במגילת האש של ימי החורבן , כתובה בידי אחד ממשוררי הזמן . אין לפנינו אנחה חרישית אחת , כי אם המון אנחות ונאקות , צעקות וזעקות . שופך עלינו המשורר את כל ים הלשון וכל משברי התוגה שבכתב . לא תמונה אחת אנו רואים , כי אם ריבוי של תמונות מתפרצות מכל עבר , כל אחת חזקה מרעותה וכל אחת מחרבת בשטף שפתה את רעותה . לא משורר ורואה פה לפנינו , כי אם פייטן מתלהב משאון לשונו ואיש מליץ — אמנם מליץ נשגב . לא עלתה בידי ביאליק לתאר לפנינו את צרת הגוי וחורבן בית עולמים . אין כאן תוגת הרבים ולא תוגת אל ברית ותוגת שבטי עמו , אף לא תהום נפש ושממון נצח . לא נאמין בזה שעומד בוש ומחריש כל עולם ביגונו הגדול ! לא נאמין גם ליגון היחיד' י . אין לך בספרות העברית החדשה מבקר כברדיצ'בסקי אשר לא במתכוון נגע בחריפות רבה כל כך במאבקו הפסיכי , האס תיטי פיוטי , של ביאליק . אכן , ברדיצ'בםקי אינו גורס כלל מאבק אמיתי , נפתולים נפשיים אמיתיים , ב'מגילת הא...
אל הספר