טרנספורמציה חומרית: העלאת הניצוצות

כבר טענתי לעיל כי אפילו במקרה של אנומיה חומרית , הווה אומר : כאשר המשבר שהאדם שרוי בו נגרם עקב דיסוננס בין שאיפותיו ( מטרותיו ) החומריות לבין תנאי סביבתו ( האמצעים ו / או ההזדמנויות ) החומריים העומדים לרשותו כדי לממש שאיפותיו , אזי דיסוננס זה עצמו הוא רוחני מבחינה מסוימת , היות שייחוס המשמעות למטרות חומריות הוא קוגניטבי רוחני ממהותו . במלים אחרות : אם ההישגים החומריים יחסרו משמעות רוחנית , קרוב לוודאי שהם יעצימו את הדיסוננס האנומי במקום לצמצמו . כאמור , בטרם הופיעה החסידות במאה השמונה עשרה היו המוני העם היהודי במצב כללי של אנומיה רוחנית וחומרית חסרת פתרון . הם לא היו יכולים לממש את עצמם לא כיששכרים רוחניים ולא כזבולונים חומריים . הדוקטרינה החסידית באה להציע פתרון למשבר אנומי זה . תורת 'העלאת הניצוצות , ' שתוסבר להלן , פועלת נגד האנומיה החומרית , אך הפתרון שהיא מציעה אינו בהגברתן או בשיפורן של ההזדמנויות להגשים מטרות הצלחה חומריות , כפי שמתבקש לאור הפרדיגמה האנטי אנומית המערבית ( ראה R . K . Merton , 1958 ; R . Cloward & L . Ohlin , ( 1960 אלא בצמצום הזוהר והערך הניתנים למטרות ההצלחה הח...  אל הספר