כפי שכבר הערתי לעיל , בהשקפת החיים החסידית מקופלת התפיסה שהאדם הוא חלק מן המחזור הקוסמי של גאות ושפל , המכונה 'רצוא ושוב . ' מחזוריות קוסמית זו אינה מקיפה רק את הקיום האנושי , כי אם משתקפת בפנימיותו של האדם ובאה לידי ביטוי בתנודות טבעיות של הנפש האנושית , המתפשטת ומתכווצת ונעה בין מצבי ' קטנות' ומצבי 'גדלות . ' במסגרת תפיסתה זו , כפי שהדגשתי , אין החסידות מכחישה את קיומה של הדיפרסיה , אך היא מכחישה בתוקף שהדיפרסיה והאיפוק הם הנטייה המכרעת , המשקפת מצב דומיננטי ורצוי בנפש האדם . כך היא רואה ב'ערב הדפרסיבי' מעין 'מצב מנוחה' פונקציונלי , אתנחתא שבאה לפני המצב האידיאלי והרצוי של ה'בוקר המאיר והמעיר . ' כרוח זאת אומר הבעש ' . ט" עניין החיות רצוא ושוב כי כל דבר חושק ומתלהב תמיד לידבוק בשורשו למעלה ... ואם מתלהב תמיד היה בטל ממציאותו ... לכך תיקן השם יתברך שיעסוק לפעמים זמן מה בצורכי הגוף אכילה ושתייה ... בזמנים אלו ינוח הנשמה וכוח השכלי יתחזק לחזור ולעסוק בעבודת השם יתברך אח"כ וזה והחיות רצוא ושוב' ( הבעש"ט א , , 1975 עמ' . ( 38 ' קטנות' ו'גדלות' הן אפוא מצבי נפש הקשורים זה בזה בקשר גומלין ר...
אל הספר