גרמניה

הכללותיה של חנה ארנדט בנידון גרמניה של 1935 אינן עולות בקנה אחד עם המציאות . כך היא כותבת ( עמ' , ( 33 שכבר ב 1935 'היה היטלר נערץ בכל מקום : 88 ו ) "כמעט בכל מקום ( " כמדינאי לאומי גדול . ' הדבר רחוק מן האמת . לא ארצות הברית של רוזבלט ולא ברית המועצות של סטאלין הרגישו או הביעו הערצה כזו — ובזה צוינו רק שני יוצאים מן הכלל . המצב היה שונה במקצת באנגליה , אבל כאן — הכרונולוגיה של חנה ארנדט אינה מדויקת : אם אמנם נכון הדבר שמדינאים ואינטלקטואלים מפורסמים מאנגליה ביקרו אצל היטלר החל ב 1933 ואילך , הסימנים הראשונים של הערצה הופיעו בסוף 1936 מצד דוד לויד 1 'ג רג' במאמרו המפורסם Daily Express n מ 17 בספטמבר . 1936 במאמרו זה ניסה לשכנע את אנגליה ש'הגרמנים בהחלט גמרו אומר שלא לריב עוד עמנו לעולם . ' זמן קצר לפני כן טען שעל אנגליה להתייחס ברצינות להצעת היטלר ( שהושמעה ב'רייכסטאג' ב 7 במארס , 1936 ביום הרמיליטאריזאציה של הריינלאנד ) על חוזה לאי התקפה לעשרים וחמש שנים ttf באותו זמן בערך הכריז ארנולד טויינבי , אחרי ראיון עם היטלר , שהוא 'בטוח בכנות רצונו של היטלר לשלום באירופה ובידידות הדוקה ע...  אל הספר