חנה ארנדט מרמזת כי העובדה שאייכמן 'נחטף' מארגנטינה מבטלת את תביעת סמכות השיפוט של ישראל ( עמ' - . ( 242 , 240 לנוכח המסיבות הבלתי רגילות בהופעת הנאשם במשפט , מסיבות טעונות אפשרות של סיבוכים בינלאומיים , מצווה היה בית המשפט לבדוק את כל בחינות החוק הנוגעות במקרה שכזה .: ) בית המשפט לא מצא בחוק הישראלי שום הוראה שמגבילה את סמכות שיפוטו בנידון . כיוון שישראל היא בכלל החברה הבינלאומית וחברה בארגון האומות המאוחדות , מדרך הטבע נתן בית המשפט דעתו גם על המשפט הבינלאומי . לא ניתן למצוא שום מניעת סמכות לשפוט את אייכמן בשום אמנה בינלאומית המחייבת את ישראל , או במשפט הבינלאומי הנוהג . מרצונו לבדוק , אם אמנם יש בשיפוט זה משום הפרת 'עקרונות המשפט הכלליים שאומות בנות תרבות מודות בהם' ; בדק בית המשפט את דרכי המשפט של ארצות הברית ושל בריטניה הגדולה , ומצא ששתי אומות אלה , בעלות רמה גבוהה מוכרת של מסורת משפטית , לא ראו בחטיפה פגם השולל מבית דין את סמכות השיפוט . על יסוד השיקולים האלה ראה בית המשפט הירושלמי את עצמו מוסמך לשבת בדין על הנאשם . מרת ארנדט מגלה עד מה לא דקדקה בקריאת התקדימים שצוטטו על ידי בית ...
אל הספר