לאחר מסירת מודעה לקורא' כי 'משפט תכליתו לעשות צדק , וזו בלבד' ( עמי , ( 232 ממשיכה חנה ארנדט ומודה כי 'המגמה העיקרית — להאשים וללמד סניגוריה , לשפוט ולהעניש את אדולף אייכמן — הושגה' ( עמי . ( 250 אף על פי כן מזדרזת היא לגנות את המשפט על 'חסרונות וליקויים' ( עמ' ( 246 ולבוא בטענה על בית המשפט , בין השאר , על שלעולם 'לא התעלה לכדי האתגר חסר התקדים' ( עמ' , ( 241 על 'הרתיעה המופלגת מסלילת דרכים חדשות' ( עמ' , ( 241 ועל 'אי התמודדו" עם 'עניינים יסודיים ( עמ' ( 251 —היינו עם עניינים פוליטיים , מוסריים ומשפטיים בעלי היקף נרחב ביותר . דברים אלה היא אומרת אף על פי שקודם לכן פסקה בעצמה , בדבר הנוהל שבית המשפט מצווה עליו : 'מידת הצדק תובעת ... שכל שאר עניינים שלכאורה חשיבות יתירה להם ... יישארו תלויים ועומדים' ( עמ' . ( 3 בית המשפט נהג כשורה ; הוא נשמע לתביעות הצדק . בית המשפט לא לבש איצטלה של חדשנים ; לא חידש פרוצדורה י לא חידש טרמינולוגיה משפטית ; ולא ביקש לנסות ולהתקין לו שיטה משפטית משלו , כפי שמרת ארנדט היתר . מתאווה שיעשה . אף לא הרשה לעצמו להפליג אל תחומי המח שבה העיונית , אל מרחבי ההיסט...
אל הספר