מקובל היר ) בדור הקודם לחשוב , שאמנות התיאור לא היתר . ידועה בקרב היהודים קודם לתקופת האמאנציפאציה , שכן פירשו הללו פירוש מילולי קיצוני את האיסור שבעשרת הדיברות ' . לא תעשה לך פסל , כל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ / אמנם , היו תקופות בתולדות ישראל שנשמר בהן איסור זה בכל הקפידה , ואז לא היה היהודי נוטה להתייחם בסובלנות אף בביתו לתיאור כלשהו , ואפילו גלמי ביותר , של יצור חי . אולם נתגלה מן החפירות , שנערכו בזמן האחרון בארץ ישראל ובמקומות אחרים , שלא היה יחס זה קבוע ועומד כל הימים ובכל המקומות . היו זמנים שנתפרשה בהם אותה דיברה פירוש לקולה , בעזרת המשכו של אותו פסוק ! 'לא תשתחווה להם , ולא תעבדם . ' מכאן ביקשו לטעון , שאין זה אלא איסור על תנאי ואינו חל אלא על עשיית פסלים לצורכי עבודת אלילים . בזמנים הללו נהגו במידה של חירות לגבי חפצי קישוט ונוי , ופעמים אפילו לצורכי תשמישי קדושה ולצורכי בית הכנםת גופו . בדרך הטבע נקבע למעשה הנוהג במידה מרובה בהשפעתה של הסביבה . אולם ההשפעה של הסביבה מסוגלת היתה לפעול בשני כיוונים מנוגדים , אם בכיוון הדחייה ואם בכיוון המשיכה . אם...
אל הספר