בעת עיצובה של מערכת החינוך הלאומי היה היקפו של החינוך התיכון קטן ביחס . המושג 'חינוך על יסודי' עדיין לא רווח בעת ההיא , ואולם החלו להתגבש טיפוסים שונים של חינוך כזה : חינוך תיכון עיוני , חינוך המשך , חינוך מקצועי וחקלאי . בית הספר התיכון הפך למסגרת המזוהה כיום עם החינוך העל יסודי העיוני לשם קבלת תעודת בגרות . בתוך מלחמת העולם הראשונה הוחל בשיקומה של הגימנסיה 'הרצליה' , ובשנת תרפ ( 1920 / 21 ) א" הגיע מספר תלמידיה ל , 406 בלי התלמידים שבמכינות . 'הגימנסיה העברית' בירושלים , שבזמן המלחמה נסגרה בפקודת השלטון העות'מאני , הוקמה מחדש לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים , 198 ובשנת תרפ"א הוציאה את מחזור הבוגרים הראשון . המבנה של שתי הגימנסיות לא היה זהה , ואולם שתיהן פעלו בלי קשר עם בית הספר העממי . הנטייה הרווחת בארץ בראשית שנות העשרים , היתה לבסס את בית הספר התיכון על שש שנות לימוד בבית הספר העממי , זאת לצד בית ספר עממי שלם בן שמונה שנות לימוד למסתפקים בבית הספר העממי בלבד . בשנת תרפ"א הגדיר ד"ר יוסף לוריא כך את המטרה ואת התוכן של בית הספר התיכון : בעיקר הכשרת הדור הצעיר לעבודה בארץ מבלי לותר גם ...
אל הספר