דפוסי ארגון ומנהל בחינוך הלאומי

הקמתו של ועד החינוך בתום מלחמת השפות היתה מעשה ספונטני , אך היא סימנה פתיחתו של עידן חדש , שבזמן קצר רבו בו התמורות . כבר אמרנו כי ייחודה של התקופה הנסקרת הוא בהנחתם ובגיבושם של היסודות למערכת חינוך לאומית . אמנם , הקמתם של מוסדות מרכזיים המופקדים על ענייני החינוך הלאומי המאוחד , היתה לא רק פרי התפתחות מערכת החינוך עצמה , אלא גם תוצאת השפעתם של תהליכים חברתיים , לאומיים ופוליטיים . לפי החלטת הוועידה הציונית בלונדון בפברואר 1920 נוסדה במאי אותה שנה 'מחלקת החינוך והתרבות' בלשכה הציונית המרכזית בלונדון . הסיבות המוצהרות להקמתה היו שתיים ) . א ) הפיכתה של ההסתדרות הציונית לגורם הדומיננטי בתחום החינוך הלאומי בארץ ישראל ; ( ב ) ההכרה כי עבודת התרבות , הכוללת גם את תחום החינוך , קשורה קשר טבעי ופנימי בהגשמת התוכנית הציונית בכללה . במרוצת שנות העשרים , בעקבות סיכומיה של 'ועדת העשרים , ' דיוניהם של הקונגרסים הציוניים הט"ו והט"ז והחלטותיהם , ניתנה גושפנקה לקיומם של שלושה זרמים בחינוך . הוקמו שלושה ועדים של בתי הספר , והם היו ועדים מפקחים על שלושת הזרמים . לוועדים הללו הואצלה סמכות פדגוגית רבה ...  אל הספר