החינוך הלאומי בימי המנדט מכונה גם 'תקופת הזרמים בחינוך . ' מבנהו התייחד בכך שהיה מיוסד על שלוש מערכות משנה , שפעלו בזיקה למפלגות ולמסגרות פוליטיות . בפרק זה הדן בסוגיה כה מרכזית , נעצור מעט בדיון הכרונולוגי לצורכי הבהרה והעמקה : מהעברת הבעלות על החינוך לוועד הלאומי עד ראשית שנות השלושים נחזור לשנות העשרים — להתהוות הזרמים המסבירה את כל שהתרחש אחריה , ובפרט לוויכוחים האידאולוגיים שחודדו בדיוני ועדת העשרים ב . 1926 כבר לפני שהקימו מוסדות התנועה הציונית בתי ספר יהודיים , נתנו הקונגרסים הציוניים , למן הקונגרס הראשון , את דעתם לשאלת התרבות , והחינוך נתפס כחלק מתחום התרבות . עד הקונגרס הי"א בווינה בספטמבר 1913 היה זה ויכוח אידאולוגי מכיוון שההסתדרות הציונית לא עסקה בהקמת בתי ספר בארץ . ההחלטה שהתקבלה בקונגרס הציוני החמישי ב , 1901 שדיברה על חינוך ברוח לאומית כיסוד לתוכנית הציונית , העמידה במרכז את שאלת הדו קיום של חינוך לאומי חילוני ושל חינוך דתי לאומי , שבלעדיו היו הקבוצות הדתיות הלאומיות פורשות מן ההסתדרות הציונית . הנוסחה של אחד העם ( אשר צבי גינזברג ) בדבר הדו קיום בכל הקשור לחינוך הלא...
אל הספר