שתי שאלות יסוד חברתיות ולאומיות הקשורות זו בזו , היו ציר התפתחותה של מערכת החינוך הלאומי בארץ . משתי השאלות הללו עולים נושאים שונים , מהם פדגוגיים ומהם הנוגעים בזיקה ההדדית שבין חינוך לחברה . אלה הם המסגרת והתוכן של פרק זה ו ( 1 ) שאלת הבעלות על החינוך הלאומי בארץ . עד סוף שנת 1932 היתה מערכת החינוך הלאומי בבעלותם של 'ההסתדרות הציונית' ומוסדותיה . בסוף 1932 הועברה הבעלות לידי היישוב בארץ — 'כנסת ישראל' 'הועד הלאומי . ' ואולם עד להעברת הבעלות התנהל בתנועה הציונית ובמוסדות היישוב ויכוח ומאבק , שחברו בהם טיעונים ערכיים ופדגוגיים , מלווים באינטרסים ובתביעות פוליטיות . תהליך זה על תוצאותיו קבע לא במעט את טיבו של החינוך הלאומי . ( 2 ) מערכת החינוך הלאומי בתקופת 'היישוב' כונתה לימים 'הזרמים בחינוך . ' הכוונה היא לשלושת הזרמים שפעלו עד שנת , 1953 כשנחקק חוק החינוך הממלכתי : ' הזרם הכללי , ' 'זרם המזרחי' ( הדתי הלאומי ) ו'זרם העובדים . ' בשל קיומם של זרמים חינוכיים הפועלים בזיקה למסגרות חברתיות ופוליטיות , ובשל היות החינוך זירה למאבקים בין אותן קבוצות פוליטיות נשתווה למבנה הזרמים בחינוך דימוי ו...
אל הספר