בסוף דצמבר 1925 נחתם החוזה הראשון לקניית אדמות קומי - השטח המתוכנן לבניית נקודת הקבע של קיבוץ עין חרוד , במעלה הגבעות הסוגרות על העמק מצפון . הקיבוץ נכנס לשנתו החמישית , ומאמציו לבנות יישוב בלי אמצעים ובנקודה זמנית הגיעו אל קצה גבול היכולת . לא ניתן היה לפתח את ענפי משק הבית כראוי , שאלת הדיור העיקה : אמנם לבתי הילדים בנו צריפים , אבל ביחס למבוגרים התעורר ויכוח נוקב , האם לבנות צריפים או לחכות לבניינים הקבועים שייבנו בגבעת קומי , כדי לא לבזבז את כספי המשק . הכספים היו נקודה רגישה וכואבת . בהסתדרות הציונית ובהנהלתה בארץ ישראל גבר באותה עת הוויכוח האם להקצות משאבים להתיישבות שיתופית או פרטית , ועין חרוד היתה במוקד הדיון . אמנם בקונגרס הציוני הי ( 1921 ) ב" אושרו לעין חרוד כספים לפי משק למאה ועשרים משפחות חקלאיות , אך כבר ב 1924 נשלחה ועדה בראשותו של פרופי מיד , ששללה בתוקף את רעיון ההתיישבות הקיבוצית והמליצה להסתדרות הציונית לאמץ את הדגם המושבי , ומגמה זו הלכה והחריפה גם בשנים הבאות . מכיוון שעין חרוד היתה תלויה בכספי ההסתדרות הציונית התנהלו ענייני העלייה לנקודת הקבע בגבעת קומי בעצלתיים...
אל הספר