כפי שראינו בפרק הקודם , העולם האפי הוא כעין סכום כולל של הרבה דורות . מאחר שכך , אין בו משום עדות על דור מסוים כלשהו , והאפוס מתמקם בבת אחת בתחומה של מציאות דמיונית וספרותית . דבר זה מורגש הן בלשון שהאפוס משתמש בה והן בנתוני ההיסטוריה או החברה המשתקפים במציאות זו . . 1 הלשון החומרית הלשון החומרית מערבבת מקומות וזמנים בשפה ייחודית שנוצרה בשביל השירה האפית . המסורות האפיות מקורן בתקופות קדומות מאוד בתולדות הלשון היוונית , ובשני האפוסים נשמרו ניבי לשון ארכאיים נדירים שקרוב לוודאי יצאו מכלל שימוש במאה השמינית לפנה"ם , ומכל שכן במאה השישית . צורות עתיקות אלו באו לעתים קרובות במקומן של צורות אחרות , מודרניות יותר , שאף הן השאירו עקבות בלשון . יתר על כן , מהמאה השישית ואילך החלו חודרים לטקסט צורות אטיות ( אטוציזמים . ( לעתים קרובות תורת המשקל , המטריקה , היא המאפשרת לנו לחשוף את הצורות הראשוניות . הפועל opdco לאחר שכווץ ל , 6 ק 00 מצביע , על פי כללי המשקל , על הצורך בהברה קצרה נוספת והמשוררים זמרים האריכו את ה 6 להברה אחת קצרה ואחת ארוכה , אי לכן כתבו 6 p 6 w שלא היתה קיימת מעולם ; הכתיב מש...
אל הספר