פעם אחת בא אל הסבא קדישא משפולה אברך אחד , בנן של קדושים . והאברך הזה גם הוא בעצמו היה מופלג גדול בתורה , ולבסוף היה נחשב בין גדולי הדור ואין נחוץ הדבר כל כך לגלות מי הוא , כי אין שום נפקא מינה לגופא דעובדא . והאברך הזה התנצל כך לפני הסבא קדישא : היות שאביו הצדיק היה עני גדול , על כן השיא אותו עם בת גביר גדול במדינת בסרביה בעיר קרמנצ'וג שהיה לו מסחר גדול של יין , וחותנו הבטיח לתת לו מזונות על שולחנו ושאר הצטרכותו כל ימי חייו כדי שיוכל לשבת על התורה ועל העבודה . ובאמת כך היה . אבל כעבור כמה שנים אחר החתונה מתה חמותו , ולקח חותנו אשה אחרת — אחרת אשתו הראשונה , ותלד לו שני כנים . וכתב חותנו על שמה את בית ממכר היין בערכאות . וכעבור עוד כמה שנים מת חותנו , ונתפשר ביניהם שמסחר היין יתנהג כמקודם על ידי האלמנה אשת חותנו ועל ידי אשתו של האברך , ופרנסתם תנתן להם מן המסחר כמקודם , וגם שןדורו יחד כמקודם . העסק היה מתנהג כך בשלום , והאברך התערב רק מעט במסחר , שתי שעות בכל יום , והשאר היה עוסק בתורה . והנה גירה השטן בו את הדוב . וירגיש האברך שהאלמנה אין כל חשיבות ( בציון השם ) לסיפור עצמו . - ' הכוו...
אל הספר