החלטת ארגון " האומות המאוחדות" ( להלן : האו"ם ) מכ"ט בנובמבר 1947 על סיום המנדט הבריטי ועל הקמת שתי מדינות על הגדה המערבית של הירדן : " המדינה היהודית" ו"המדינה הערבית" הייתה , מבחינה טריטוריאלית , פשרה שלא סיפקה את שני העמים שתבעו לעצמם את הארץ כולה , אבל היא נענתה לשתי התביעות הלאומיות : מימוש זכות ההגדרה העצמית הלאומית , המעוגנת בחוק הבינלאומי של שני העמים בארץ שבה ראו את מולדתם . המציאות הפוליטית הבינלאומית ומצב העם היהודי בתוכה לא אפשרו ליישוב היהודי להתנגד להחלטת החלוקה , שהתקבלה בהסכמת רוב המעצמות החברות ב"מועצת הביטחון . " החלטה זו הייתה בסיס קשיח להסדר האינטרסים הבין מעצמתיים באמצעות ארגון האו"ם . לעם היהודי וליישוב המייצג אותו בארץ ישראל לא היה הכוח המדיני והצבאי הנחוץ כדי להתנגד לרצונן . הבררה הייתה : להקים את המדינה בגבולות שנקבעו בהחלטת ארגון האו"ם או להימנע מהקמתה , אך גם בררה זו הייתה תיאורטית . מדינות ערב והפלשתינים החליטו להתנגד בכוח , למחוק את " הישות הציונית" ולהעמיד את ארגון האו"ם בפני מציאות בלתי הפיכה . החלטה זו לא הניחה ליישוב הארץ ישראלי בררה . בריטניה התחילה לפ...
אל הספר