יהוידע עמיר בשנת 1836 שוגרה מז'ולקייב שבגליציה לפדובה שבאיטליה איגרת בזו הלשון : ראיתי לנכון להודיע לכבודך שעם לבבי להשמיע קולי ברבים בערב חלדי , ולהניח אחרי ברכה [ ... ] במאמר בחכמת הדת , יכלול מספר שערים בפנות היותר עיקריות לנו לאמונה צרופה , ועל דרך הרב בספרו המור - ה" אם יכול ורשאי אני על ההדמות מרחוק - אך בהבדל רב או מעט בעניניהם ובסדורם , כפי הצורך הנדרש למבוכות הזמן שאנחנו בו [ ... ] ואתה בחכמתך תבין , כמה לבעל הנפש היפה במלאכתי זאת מן היראה והרעד בכל צעד וצעד . ירא אנכי מאת האלהים , בדברים שהם כגחלי אש , ושגגת תלמודם עולה זדון . ורועד מצד אחר , מחמת המקנאים עניי הדעת [ ... ] והנה באחרית הימים האלה שכבר עבר על ראשינו הכל , ובאו עלינו כל דברי הברכה והקללה , הזמנית גם הרוחנית , לא בלבד בשינוי הזמנים הרבים כ"א גם בזמן אחד בשינויי המקומות , והתמורות שגברו בארצות פזורינו - הדבר קשה מאוד לדבר בגלוי ובפומבי בדברים הנוגעים בעיקרים או נחשבים לנוגעים בהם , הרבה יותר מאשר היה אצל הרב ז"ל . וכנראה דבר דבריו בסתרי התורה , רק באזני היהודים שישבו במלכויות הערבים , למרבה גם לשוכני גבולם פראוואנ...
אל הספר