השואה , כפי שראינו לעיל , מהווה נושא חשוב ומרכזי בדרמה העברית והישראלית , המציגה את הנושא מהיבטים שונים , רלוונטיים , בתוכן ובסגנון . עם זאת מסתמן , במיוחד בשנים האחרונות , מעין ' ערוץ שני , ' מבחינת ההתייחסות לנושאים , לתכנים ולמסרים שהמחזות אמורים לבטא ולייצג . הדברים באים לידי ביטוי משתי בחינות . האחת - מחזה הכתוב מתוך גישה ביקורתית , חתרנית , המושפעת גם מתמורות שחלו במציאות הפוליטית בישראל לאחר מלחמת ששת הימים , המעלה הסתייגויות וסימני שאלה לגבי שאלות יסוד של זהות לאומית קולקטיבית , שעתה כבר אינה בבחינת קונסנזוס מובן מאליו . השואה , לדוגמה , מוצגת לעתים לא רק כשואת העם היהודי , אלא כאירוע בעל משמעות אוניברסלית , כ'פשע נגד האנושות , ' כגילוי נוסף של ' רצח עם' או שנאת ה'אחר . ' השנייה - התייחסות לנאציזם כתופעה שאינה בהכרח ייחודית או חריגה , אלא כתכונה או נטייה מופנמת ומודחקת בתודעה ובהוויה האנושית שכל עם וכל אדם מסוגלים לממש אותה בדרכם בנסיבות מסוימות . סוגיה זו נדונה בהרחבה מהיבט לאומי ציבורי עקרוני , ועוררה לא מעט הסתייגויות . הדברים באים לידי ביטוי בתחומים שונים : טלוויזיה , קולנו...
אל הספר