אחד המוטיבים הרווחים במחזות השואה הוא מוטיב ' השיבה הביתה . ' ניצול שואה או ישראלי יליד אירופה , שב למקום הולדתו לאחר המלחמה . זוהי שיבה המתרחשת מתוך מניעים שונים : נוסטלגיה אל מחוז הילדות , יורש השב כדי לתבוע את נחלת אבותיו , רצון לפגוש קרובים שנותרו בבדידותם . או מזווית אחרת , הצורך לכפר או להיטהר מאיזה חטא נורא הרובץ על המקום שהפך ממולדת לגיא הריגה . השיבה הביתה מוצגת במחזות אלה לא כנוסטלגיה או כאידיליה אלא כשיבה אירונית , טראגית , לעתים סוראליסטית . היא מוצגת מתוך פרספקטיבה כפולה של זמן : הווה - התרחשות העלילה , והעבר המחזיר את הגיבור , מתוך מבט רטרוספקטיבי , אל חוויית הילדות וההתבגרות ואל הזיכרונות הרחוקים של השואה ושל טרם שואה . חמשת המחזות שיידונו להלן מציגים , כל אחד מזווית אחרת ובהדגשות שונות של תפיסה רעיונית ואמנותית , את השיבה אל גיא ההריגה ואל השורשים התרבותיים , הרוחניים והאישיים , של אירופה . אותה אירופה שבתוכה ומתוכה התרחשה השואה , כתהליך היסטורי שאינו מתחיל עם עליית גרמניה הנאצית ואינו מסתיים עם נפילתה . דוגמה אופיינית הוא המחזה פעמונים ורכבות מאת יהודה עמיחי שפורסם לרא...
אל הספר