פרק ט לאור הזיכרונות

דרמה , אולי יותר מאשר כל מודוס אחר , מעמידה יחס מאד רלוונטי ומשמעותי בין המציאות המומחזת על הבמה ( on stage ) לבין המציאות ה'חוץ בימתית' הנחווית או המתרחשת מחוץ לבמה . ( off stage ) הזיכרון האישי או הקולקטיבי על כל היבטיו , הוא בחינת ' חומר טרומי , ' ' חוץ בימתי , ' הנוכח בעולמן של הנפשות הפועלות , ובאותה מידה גם בתודעה של הקהל בתיאטרון , שיש לו זיקה אישית או לאומית למציאות המומחזת על הבמה . הבחנה שהיא רלוונטית לגבי סוגים שונים של מחזות המתייחסים למגוון של נושאים וסוגיות ובמיוחד כשמדובר בנושא כה טעון - השואה . הזיכרון האישי , כמוטיב או כציר מרכזי , ממקד את האירועים או את הטיפוסים השונים , מתייחס למציאות חוץ בימתית מובהקת הנחווית בתודעה של הגיבור , ולעתים גם של הקהל באולם . שילוב זה של בימה וחוץ בימה אופייני להרבה מחזות שגיבוריהם ניצולי שואה , או אלה שהצליחו להגיע לחוף מבטחים טרם שואה ; ואפילו אלה שאינם ניצולי שואה , אבל הם חווים בהכרתם את הזיכרון הקולקטיבי כזיכרון אישי , כאילו גם הם היו ' שם . ' וכן , מהיבט שונה , כאשר אותו זיכרון נוכח בתודעתו של הגיבור לא רק כרצף של אירועים אלא גם כחו...  אל הספר