המחזה גיטו מהווה , כאמור , פרק ראשון בסדרה של שלושה מחזות על גיטו וילנה . המחזה השני , אדם , מתייחס בעיקר לפרשת איציק ויטנברג , מפקד המחתרת היהודית ( הפפא"ו ) שהוסגר , או למעשה הסגיר את עצמו לידי הגרמנים , כדי למנוע ענישה קולקטיבית , שמשמעותה - חיסולו של הגיטו . הפרשה , שהעסיקה והסעירה בשעתה את יהודי הגיטו , תועדה היטב , לרבות הערות והסתייגויות , מצדם של אלה שהיו שם , לגבי האמינות ההיסטורית של העובדות , תפיסה שבאה לידי ביטוי כבר קודם לכן במחזה צפור הגיטו מאת חוה רוזנפרב שהועלה בתיאטרון ' הבימה' בשם איציק ויטנברג . ( 1966 ) השאלה שעוררה חילוקי דעות היתה , האם ויטנברג אכן הסגיר את עצמו מרצון או הוסגר על ידי גנס ואנשי המשטרה היהודית ? ומה היתה מידת מעורבותם של אנשי המחתרת בפרשה , לחיוב או לשלילה . האם גם הם , ואולי רק הם , אשמים בהסגרתו ? במקביל נדונה במחזה שאלה עקרונית לגבי הסיכון שבקיומה של מחתרת יהודית בגיטו והדילמה - למרוד או לצאת ליערות ולהמשיך משם בפעילות פרטיזנית ? או אפילו לנקוט צעדים , שעלולים היו לגרום למלחמת אחים נוכח התביעה של רבים מיהודי הגיטו להסגיר את ויטנברג בלית ברירה , ע...
אל הספר