בדצמבר , 1794 כשנפגש היידן עם סלומון כדי לדון על עונת הקונצרטים הבאה , היה האחרון עייף ביותר ומוטרד , והיידן חש בזאת היטב . יחד נכנסו לבית קפה והיידן , שהעריך את סלומון מאוד שאל : " מה לך ידידי , אני רואה שאתה מוטרד מאוד , ספר לי מה מציק לך , אולי אוכל לעזור " . סלומון חייך בעצב ואמר : " בשנים שעברו יכולתי מדי שנה לנסוע לאירופה , לנגן במקומות שונים ובאותה עת לתור אחר הכוחות המוזיקליים הטובים ביותר , כדי להזמינם להופיע בקונצרטים שאני עורך כאן . כיום , כשגדודי המהפכה מסתובבים בכל מקום והמצב באירופה הולך ומחמיר , איני בטוח ואיני מרגיש חופשי לחזור על מעשי . איני יכול לבוא אל האמן בהצעות שעלולות לסכן אותו , כי אני מניח שהשלטון בפריז אינו מעוניין בהגירת אמנים אלינו . הרי אנחנו נחשבים כצנינים בעיני פריז . אני יכול רק לקוות שעם זרם הפליטים יגיעו אלינו גם אמנים טובים כפי שקרה עם דושק , ויוטי ואחרים . אתה אומנם לא הגעת כפליט , אך כיום לא הייתי מעיז לבקש אותך להגיע לאנגליה . הדרכים מסוכנות וכל מי שנוסע לאנגליה נחשב חשוד " . " אם כן , מה יש בדעתך לעשות " ? שאל היידן . " אני סבור שהדרך היחידה היא ל...
אל הספר