חיבור זה יוחד לחקר שיטות הפרשנות הקראית למצוות התורה בתקופת הגאונים . למדנו שהקראים סברו שלטקסטים רבים במקרא יש משמעות אך ורק ברובד הנסתר , ויש לפענחם באמצעות פירוש שלא כפשוטו ( תאויל . ( אשר למצוות , הרי ככלל הללו ניתנו על דרך פשוטו של מקרא כדי שיוכל כלל עם ישראל לקיימן כהלכתן . מעט מן המצוות נושאות אף רובד נסתר שלא תמיד קל לפענחו . דניאל אלקומסי הורה על אחת ממצוות אלו . קרקסאני מנה את מקצתן . הקראים עצמם פיתחו כללי פרשנות המבוססים על התבונה ועל כללי הדקדוק והתחביר - הכלים העיקריים של כל פרשן המנסה להבין טקסט כפשוטו . עיוננו מלמד שפשוטו של הכתוב מגוון , ומה שנראה לאסכולה מסוימת פשט הכתוב , ייראה לזולתה היפוכו של דבר . על כן מצינו חילוקים בקרב הקראים בכל סוגיה שעלתה כאן לדיון . עוד גורמים הרחיקו את הקראים מפשט הכתוב . עלינו לזכור שהקראים דחו את התורה שבעל-פה , משום שהיא מעשה אדם בלא סמכות אלוהית , ואילו בתורה ראו טקסט אלוהי . נקודת המוצא הייתה שהכתוב האלוהי קוהרנטי , וסתירה פנימית אינה אפשרית כלל . ברור מאליו שנקודת מוצא זו מרחיקה אפשרות למצוא בפרשנות הקראית פירוש כפשוטו המבוסס על תורת...
אל הספר