זמן קצר לאחר התבססות האסלאם בחצי האי ערב במאה השביעית פתחו המוסלמים במסע כיבושים גדול , ובו עלה בידם לכבוש חלקים נרחבים במזרח התיכון , ובכללם כאלו ששכן בהם חלק ניכר מעם ישראל . כיבוש זה פתח למעשה פרק חדש בתולדות עם ישראל . תקופת המפגש הראשון שבין יהדות לאסלאם מכונה בתולדות עם ישראל ' תקופת הגאונים . ' הגאונים הם ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא בבבל וראש ישיבת ארץ ישראל . הם עמדו בראש אותם מרכזים יהודיים , שהנהיגו את עם ישראל ערב הקמת הח'ליפות העבאסית הגדולה , שקמה בבגדאד במחצית השנייה של המאה השמינית . ליהדות הנורמטיבית היה רצף הנהגתי עם הכיבוש המוסלמי , ותוך כדי כך בישיבות בבל שבהנהגת הגאונים נהפכה סמכותו של התלמוד הבבלי לעובדה מוגמרת . והנה דווקא בתקופת הגאונים קמה לצד היהדות הנורמטיבית , שכונתה מעתה היהדות הרבנית , תנועה חדשה - התנועה הקראית . אותה תנועה לא קיבלה עליה את עול ההנהגה הרבנית . לדעתה , הרחיקה הנהגה זו את עם ישראל מהמקרא מלאחר תקופת עזרא ונחמיה בבססה את דת ישראל על התורה שבעל-פה - יצירתם של חז"ל רבת המחלוקות , הנעדרת סמכות אלוהית . על הסמכות שהאצילו חז"ל על דבריהם אומר החכם ה...
אל הספר