תמי פולק - עובדת סוציאלית קלינית פרק פתיחה זה ישמש כאכסדרת כניסה , שהשהות בה תאפשר לשרטט מפה ראשונית של המרחב האוטיסטי שנשוטט בו באופן מעמיק בפרקים הבאים . אתווה את הקואורדינאטות הבסיסיות לחשיבה הפסיכואנליטית–התפתחותית על אוטיזם , בהתייחסות לכמה דילמות תיאורטיות וקליניות . בתחילת החשיבה על אוטיזם כעל פתולוגיה מובחנת , נשענה הבדלתו של האוטיזם מפתולוגיות אחרות על ההנחה כי הקושי נובע מסביבתו החיצונית של הילד , והתנהגותו המשונה של הילד הובנה כגילוי מסיבי במיוחד של הגנות מוכרות מול סביבה אימהית קרה וקטלנית . ( 1967 Bettelheim ) היציאה מהבוץ השיפוטי הזה התאפשרה באמצעות הפריזמה ההתפתחותית , המניחה כי הקושי שייך לילד עצמו , והאוטיזם נתפס כביטוי של עצירה בשלב התפתחות כלל אנושי כביכול , שלב שמאהלר כינתה - " אוטיזם ינקותי תקין" . ( 1975 Mahler et al . ) בשני המקרים לא דובר על ארגון נפשי ייחודי , אלא על מופע קיצוני של מנגנונים מוכרים . אף על פי ששתי העמדות הראשוניות האלה כבר אינן מקובלות היום , והארגון האוטיסטי זוכה לחשיבה המיוחדת לו , ברצוני להתעכב בכל זאת על ההתארגנות שהן מייצגות במפגש עם האוטיז...
אל הספר