תודות

תמי פולק היא חברה יקרה ושותפה קרובה מאז תחילת העשייה המשותפת שלנו בגנים . אנו חולקות שנים רבות של עבודה צמודה , חשיבה אינסופית , שיתוף בחרדות ובגילויים . הצלילה למעמקי הפרעה עמומה וקשה כל כך הצמיחה בינינו ובין שותפינו הרבים בצוות , חשיבה , שפה , והתפתחות ייחודיות לנו . לאורך כל הדרך , תמי היא שמזכירה את אפשרות היצירה התיאורטית בידי הצוות , ושאינה מרפה מההחזקה בלמידה המתמשכת בגנים , ב"שתי וערב" של הקליניקה והתיאוריה . מהעבודה בגנים נולדו ימי העיון , ומהם נולד גם ספר זה . כמו בכל היריון , תחילתו בפנטזיות על פוטנציאל להתחברות ולהולדה . אך אין די בפנטזיה , ומישהי צריכה גם לשאת בהיריון . ספר זה לא היה נולד לולא החזקתה המסורה של תמי , שערכה אותו , הגתה את היוולדו , התמודדה עם הקונפליקטים שהתעוררו בגללו , הכילה את החרדות הנלוות לו , הציבה דרישות בפני התורמים לו , דחקה בסובבים אותו , וגם הרגיעה ותמכה , קראה כל טיוטה , העירה והציעה , וכך גלגלה את הפנטזיה הראשונית לספר שלפניכם . על כל זאת מגיעה לה תודה גדולה . חשובה לא פחות התודה לגננות , לסייעות ולצוות הפרא–רפואי במשך כל שנות פעילותו של הגן , ש...  אל הספר