א. בין תבונה ורצון; התהוות הסובייקטיביות המודרנית

הדיון בפרטי הוויכוח התיאולוגי בימי הביניים ובזמן החדש איננו מעיקר כוונתנו כאן , אך יש לנו עניין מיוחד בזיקה של התורה על חידוש העולם לפליאה ולכוח הראייה והיצירה , המשנה את סדרי הטבע המקובלים , הצפויים מראש . תורה זו ביקשו הרמב"ם והוגים אחרים , מבני ברית ושלא מבני ברית , למזג עם תורת אריסטו בדבר אלוהים וסדרו של העולם . אמנם אלוהי אריסטו גם הוא יוצר , "נום פואיטיקוס" , ( nous poeiticos ) אבל פויאיין ( pojein ) אין פירושו ביוונית לברוא יש מאין אלא לגלות , להוציא לאור היום מה שהיה גנוז , לתת לדבר להופיע . הפסל מעלה מן האבן את דמות האל הצפונה בו על ידי מעשה יצירה . מכוח מעשה יצירה מופיעה התופעה . הקוסמוס הוא צלם אלוהים , שבו מופיעה האמת של השכל האלוהי , ומה שיוצא בו לאור הוא ההכרח הנצחי של הדברים האמתיים . כנגד תורת הכרח נצחי זה של סדר הטבע ההיסטורי טענו התיאולוגים , היהודים כנוצרים , בשם תורת הבריאה 1 אם תאמר , שכל מה שאלוהים יוצר הוא יוצר בהכרח חוקי , וגם פעולותיו וגם סיבתיותו — הוא עילת העילות —הן נצחיות , אתה טוען שהעולם הוא נצחי . אך המאמין בחידש העולם , מכוח הבורא הכול כרצונו , חייב ל...  אל הספר