מאז ומקדם ' ) זה אלפיים שנה , ( ' העם היהודי הוא עם דו לשוני , שלא לומר פוליגלוטי . לא ה ת פ ו צ ה בלבד גרמה לכך ? כפילות הלשונות היתה שרירה וקיימת גם בארץ ישראל , מולדת המקרא והשפה העברית . ואדרבה : דווקא בקצת גלויות קדומות נתקיימה חד לשוניות , מה שהבטיח כאילו יתר הרמוניה בהווייתן התרבותית . קהילת אלכסנדריה של מצרים , דיבורה היה יווני וגם תורתה ( בתרגום השבעים ) היתה יוונית . ח ז " ל חשו היטב בשסע הלשוני של עמם , בקובעם כי שפת מקרא לעצמה ולשון חכמים לעצמן . איננו יודעים אם הם ראו בכך בעיה ; דומה שהשלימו עם המצב כמות שהוא , ושמא אף ראו בו משום ברכה בדיעבד . אין צריך לומר שהם שלטו בשפת המקרא הקלסית , ואילו רצו — יכולים היו על נקלה לנסח את הלכות התורה שבעל פה שלהם ( ואולי גם לדרוש את דרשותיהם באגדה ) לפי מיטב המליצה שבכתבי הקודש . הם לא עשו כן , בוודאי מדעת ובמחשבה תחילה . אמנם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הוא הלכה למשה מסיני ; אלא שחז"ל הקפידו כי תלמידי חכמים יחדשו את חידושיהם דווקא בלשון המאוחרת שהורגלו בה — תחילה בעברית המשנאית , ולימים — בארמית של התלמודים . היה בכך ביטוי מופגן או מתן...
אל הספר