' לשון סיפוריו של עגנון ממשיכה את הנוסח של ספרי יראים . ' ... אין זאת מובאה מספר או ממאמר מסוים ; אף-על פי כן הקפתי את המשפט במרכאות בודדות , משום שאנו מרבים לשמוע דברים כאלה וכיוצא באלה מפי קוראים 'מבינים' ואף מפיהם של קצת סופרים העוסקים בחקר הסיפורת העגנונית ובהערכתה . ההפניה ל'ספרי יראים' יש בה לדעתי משום אליבי . כביכול , הכותב והקורא מצויים אצל אותה חטיבה של ספרות ישראל המסורתית הקרויה 'ספרי יראים' ויודעים את עניינה ובקיאים בטיב לשונה ; נמצא שממילא פטורים הם מנתינת דעת מדוקדקת לנוסחו של עגנון , הקרוץ מחומריה של לשון זו . האם יש בכלל נוסח קבע ל'ספרי יראים ? ' אפילו תשיב על כך תשובה חיובית דחוקה , עדיין ספק הוא אם נעימתם של 'ספרי יראים' מתהדהדת בפרוזה של עגנון . ניטול כמה סיפורים ונקרא את פתחיהם : מירל האלמנה שכבה ימים רבים חולה . רופאים ורפואות אכלו את יגיעה ואת החולה לא ריפאו . אלוקים בשמים ידע את מכאובה ונטלה מן העולם . ( סיפור פשוט ) ראה זה פלא , חמדת נענה לה ליעל חיות לקרות עמה בספרות היפה . כיוון שמצא בזה עוד חידה אחת מחידות הנפש שאין לפותרן , אמר בלבו במופלא ממך אל תחקור , כי...
אל הספר