באחת משיחותי , הזכרתי את מנהגם של חכמים ספרדיים לכתוב אחרי חתימת שמם את ראשי התיבות ס "ט , דהיינו ספרדי טהור . אודה שמנהג זה היה תמוה בעיני : הייתכן שיהודים יראים ושלמים , תלמידי חכמים , יתקשטו בתואר שבטי 'גזעני' ? אמנם הועלתה סברה , שזהו מנהג שצוק העתים גרמו . מי שצירף לחתימתו את ראשי התיבות ס "ט = ) ס פרדי טהור ) ביקש כאילו להיבדל מיהודים ספרדיים אחרים , שהם או אבותיהם לא עמדו בניסיון בימי אונס של שמד והמירו דתם , אף כי סופם שחזרו לצור מחצבתם . והנה מעירים לי נורית רייך מן האקדמיה ללשון העברית ופרופ' יהודה רצהבי , שראשית עניינו של ס " ט לא ביהדות ספרד , והוראתו המקורית לא 'ספרדי טהור' כי אם סופו טוב או סופיה טב בארמית , והוא לשון ברכה וייחול . בדומה ל'אחרית לאיש שלום' ( תה' לז , לז , ( או ' ואחריתך ישגה מאד' ( איוב ח , ז . ( הציון ס " ט במובן זה , אומר פרופ' רצהבי , מאוזכר הרבה בתעודות הגניזה הקהירית . כך מופיעים ראשי התיבות ס " ט אחרי חתימתו של אחד הדיינים על אישור בית דין בדבר טביעת אונייה ( לצורך התרת עגונה , ( ותאריך האישור — שנת . 1135 כן בא הציון ס " ט , במשמע סופו טוב , אחרי ח...
אל הספר