במאמרו המעניין , החדשני והמהפכני כמעט , 'בניינים ובסיסים , נטיות וגזירות , ** ' עומד הבלשן ד"ר עוזי אורנן , בין היתר , על אחידות ההוראה של משקלי שמות מסוימים בלשון העברית , כגון משקל מפעל להוראת כלי ( מסמר , מעדר , מ ל ג ז , ( פ ע ל 1 ן להוראת מצב גופני או רוחני ( צמאון , דכאון ) ועוד . ובעל המאמר מוסיף . 'בדרך כלל , רבים מן השמות שנתחדשו בתקופה האחרונה נטבעו כל אחד במשקלו המתאים , כגון משדר , מצמד — למכשירים ; ק ט י ף , תליש — לעונות העבודה החקלאית : מרפאה , מכבסה — למקומות עבודת הריפוי והכביסה , וכיוצא באלה . ' עד כאן ד"ר אורנן , והנני מרשה לעצמי להמשיך באותו קו מחשבה ולשאול : משקל השמות תפעולת — היש לו תכונה אחידה , ייחודית ? האם הוא מרמז , למשל על הדדיות , על איזו זיקת גומלין ? לכאורה אפשר למצוא דוגמאות לכך . תערובת , תרכובת הן צירופים של פריטים או יסודות שונים שחברו יחד במידה זו או אחרת של קביעות וקשר אמיץ ( ב'תרכובת , ' שהיא מושג כימי , יותר מאשר ב'תערובת , ' שהיא מושג פיסי . ( הוא הדין בתשלובת , שעצם השורש המשוקע בה , שלב , מעיד על הדדיות של מגע ופעולה . תרגם את התשלובת ללועזית ...
אל הספר