סברה רווחת היא , שאסור כאילו להשעין שני נסמכים ( או יותר ) על סומך אחד , כגון : שידור או שידורי גלי צה"ל , ספרי דברי הימים , חוות דעת יועצי האוצר , וכיו"ב — או שיש לשבור צירופים כאלה על ידי המלה נר ל ו שידורים ש ל גלי צה"ל , חוות דעתם ש ל יועצי האוצר . למעשה אין שום איסור כזה , ובתנ"ך אנו מוצאים דוגמות לא מעטות של שרשרות נסמכים . שאול המלך , שחרה אפו ביהונתן בנו , אומר לו : ' בן נעות המרדות , הלוא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי , לבשתך ולבושת ערות אמך' ( שמ"א כ , ל . ( הרי לנו שני צמדי נסמכים בפסוק אחד . והמלך אחשוורוש ערך 'משתה שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך' ( אסתר א , ה ) — לא פחות משלושה נסמכים רצופים . אילו חל איסור על נסמך בעקבות נסמך , לא היינו רשאים להשמיע צירופים כמו נ ש י א מדינת ישראל או ראש ממשלת ישראל ... עם זאת , הטעם הטוב ( שיקול סגנוני , לא דקדוקי ) מחייב שלא להרבות בשרשרות נסמכים ושלא למתוח את השרשרת יתר על המידה , בייחוד כשהנסמכים הם שמות ממין נקבה המסתיימים בתי"ו ' ) פוליסת חברת הביטוח ( ' או שמות ממין זכר רבים המסתיימים ביו"ד ' ) מכנסי ילדי הגן . ( ' ואם נשווה בנפשנו אגודה...
אל הספר