העבר של הפועל יכל , בגוף שלישי , הוא יכל , בחולם , ובכתיב מלא : יכול , כמו בהווה . יש שטועים ואומרים 'יכל , ' כ"ף בפתח , כדין רוב הפעלים בעבר של בניין קל . אמנם כדי למנוע אי הבנה ( ערבוב עם הווה , ( נהוג אצלנו לומר היה יכול . אבל אין צורך בכך , בייחוד אם ההקשר מונע אפשרות של טעות : הוא רצה לבצע את המשימה , אבל לא יכול לבצעה . מילונים , ספרי דקדוק ולוחות פעלים מורים שהעבר של ישן ( לנום ) בגוף שלישי הוא י \ ש ן , בדומה לח פ ץ , י ב ש ' ) כי י ב ש חציר כלה דשא' — יש' טו , ו . ( גם כאן , כדי למנוע דו משמעות , יש שנוהגים לומר : היה : # זאבל אפשר & ' זי # ן בעבר הוא הקפדה יתרה , ואין לפסול את הצורה י # ן , שי"ן בפתח . זו צורת העבר במשנה ; כך בכתבי יד מנוקדים בדוקים וכך מנקד קוסובסקי בקונקורדנציה שלו : 'מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה' ( עירובין ד , ה ;( כך גם במשנה עם פירוש אלבק בניקודו של חנוך ילון . ומעניין לעניין בעניין דומה : דבק או גם ד 1 בק ( בהווה ?( על פי ספרי דקדוק ומילונים תיתכן צורה זו , ד 1 ב ק , אך מוטב להשתמש בצורה השכיחה , דבק , מה גם שדובק הוא בעיקרו פועל יוצא ועניינו מדביק .
אל הספר