אין המחבר מתנגד למדיניות של שערים פתוחים אל הלעז . אך מה שמרגיז הוא מגמה מסוימת של הליעוז , הנותנת יתרון ללשון הזרה באשר היא לשון זרה . חוצלארצית , נוצצת , מוזהבת , מושכת בחבלי קסם ומקנה למשתמשים בה הרגשה של שישו בני מעי . מגמה זו שוררת בתחום הצרכנות , ומפיציה הם יצרנים , סיטונאים ובייחוד יועציהם , אשפי הפרסומת וקידום המכירות . כמה וכמה פריטי יוקרה מתוצרת הארץ , 'כחול לבך לכל דבר , מכונים במחשבה תחילה בשמות לועזיים , אנגליים וצרפתיים , בשביל להוליך שולל את הקונים ולהשיב עליהם את הרוח המרנינה של פאריס או רומא או לונדון או ניו יורק או ברמודה או לאס וגאס . אף אם אין מסתירים את זהותו הישראלית של מוצר , סומכים על כך שהשם הלועזי ימכור אותו טוב יותר בשוק או במרכול ( סופרמרקט ) או בחנות פאר . לכן אומרים בתשדירי פרסומת ברדיו את שבחיו של בךנךי מסוים ; ב ר נ ד י , במטותא מכם , ולא יין שרוף או יי "ש . כן שולטים שמות מסחריים לועזיים בענפי התמרוקים , חומרי הניקוי , ההלבשה , ההנעלה ומוצרי האלקטרוניקה . מסופקני אם נעשה אי פעם מחקר שווקים אשר הוכיח כאילו ללא ספק ספיקא , שהישראלי הממוצע מעדיף לקנות סחו...
אל הספר