ד. המערכה והניצחון (תקנ"ד-תקס"א, 1801-1794)

התפשטותה של החסידות בחבל פולסיה בשנות התשעים של המאה השמונה עשרה מעידה , שהמוני בית ישראל כבר השתחררו מהשקפתם השלילית הקיצונית על תנועת החסידות . מתוך מגע יום יומי עם החסידים התרגל היהודי הפשוט למנהגיהם ולתכונותיהם המיוחדות ולא חש ב'סכנה הצפויה מן החסידות / שבגנותה הרבו לספר לו מנהיגיו הרוחניים — הרבנים . שלושים שנות קיומה של החסידות הוכיחו בעליל , שהתקנות והחידושים וכן אורח החיים החדש שהביאה עמה החסידות , לא הביאו לידי פילוג ביהדות ולידי סטייה ממנה . אפשר שתנועת החסידות היתה מתפתחת בדרך אחרת ולא היתה מסת פקת בשינויים קלים בנוסח התפילה ובאורח החיים האישיים והצבוריים אלמ לי לא נתקלה בהתנגדות העזה . נוסף על כך חלו אז , בשנות התשעים , השינויים בדרך התפתחותה של החסידות עצמה , וגם הם סייעו להפגת הפחד מפני 'סכנת החסידות . ' באותו זמן כבר נצטמצמו עיקרי תורתם של מורי החסידות הראשונים על מהות היהדות וחיי המאמין , ובמקומם נתבלט עיקר הצדיקות , כלומר האמונה ש'הצדיק הוא יסוד עולם' וביכולתו לעזור בכוח תפילתו וברכתו גם בעניינים גשמיים ולעמוד ליחיד בשעת דחקו . בהלד הנפש של היהודי הפשוט נעשתה אמונה ...  אל הספר
מוסד ביאליק