כל גילום פואטי של חוויית השואה כרוך בהכרח בבעיות פסיכולוגיות ואסתיטיות . מחד גיסא , העלאה סמלית של השואה עלולה לטשטש את הממד ההיסטורי של המאורע , ומאידך גיסא , שיחזור עובדתי או עובדתי למחצה של השואה עלול להקהות את התחושה של היוצר ושל יצירתו . המשורר ניצב , איפוא , לפני הבעיה כיצד להשתמש בנושא השואה על מנת לברוא מחדש את חוויית השואה במישור הדמיוני מבלי לאבד מהאותנטיות ההיסטורית של המאורע . במלים אחרות : האתגר שלפניו ניצב המשורר הוא למצוא ארכיטיפ הולם שיכיל בתוכו הן את המומנט הפיוטי והן את היצונ הסמלי של הלוך הנפש המעוגן בתודעת העם היהודי . אבא קובנר מצא באחות הקטנה של "שיר השירים '' צירוף שני היסודות האלה . כדי לאפשר לאחות הקטנה להיות נציג סמלי של העם בדרך יסוריו , מפקיע קובנר את השואה מגבולות הזמן והמקום . נטיה זו להפשטה מודגשת ביתר שאת על ידי השמטת שמות פרטיים ופרטים ביאוגרפיים משתי הדמויות המרכזיות של הפואמה - מאחות קטנה ומאחיה . הפשטה זו מוצאת את ביטויה בשימוש המיוחד שעושה קובנר בה' הידיעה . כבר בכותרת של הפואמה : " אחותי קטנה , '' מושמטת ה' הידיעה - השמטה שיש בה חריגה מכללי הדקדוק ...
אל הספר