קו גבול שברירי וחמקמק עובר בין המופע האמנותי והתיאטרון החזותי . דומה שהתיאטרון החזותי סיפח אליו את הסוגה המכונה "מיצג" בלי לערוך בדק בית . התיאטרון החזותי ממוקד בדימוי , באמצעי , בשפה האמנותית , באופן שבו מובעת האמירה ובהקשרים שבין המרכיבים האסתטיים והתרבותיים של המופע . הדימוי הוא מעיו פרי בשל שאוגר בתוכו ריבוי זרעים . במלים אחרות , מטפוריות כמובן , אי אפשר להגיע לזרע ללא התיווך של הפרי . הבשרניות והמתיקות מצויים בפרי עצמו . זו המניפולציה הפתיינית של התיאטרון החזותי . אמנות המופע מקפידה להציב את עצמה על הסח שבו מתקיים חיכוך מתמיד , לא פתייני ולעתים אפילו מרתיע , בין המעשה האמנותי והחיים . גם התיאטרון החזותי מבקש לעתים להחריף את הסיטואציה התיאטרונית כדי להעצים את החוויה . קבוצת A 2 מלונדון מעלה את , The Future of Death מופע שמציע אפשרות לחלוק חוויה קולקטיבית של מוות . בזה אחר זה נכנסים אל חלל הגלריה כעשרים גברים ונשים בני גילים שונים , נושאים שק או שניים של עפר . הם אינם שחקנים , חשוב לציין , 7 בכורת המופע n , 1 CA לונדון . 2009 בירושלים הועלה המופע ב 2011 בגלריה יפו , 23 בשיתוף הזי...
אל הספר