נוסף על המדיניות השקטה של לחצים אישיים שהתנהלה , כאמור , מאחורי הקלעים , החלה מערכה ציבורית רחבה של מחאות , שאורגנה גם הפעם בהנהלתו הדינמית של גולדמן והתבססה בעיקר על האיבה לבריטניה שהרגיש מקצת הציבור האמריקני , היהודי והלא-יהודי . בחודשיים שלפני פרסום "הספר הלבן" נשלחו יותר מחצי מיליון מברקים לנשיא ולמחלקת המדינה בדרישה להתערב אצל ממשלת בריטניה . רובם באו מארגונים ומאישים לא-יהודיים . וכן היו פניות של יותר ממאה חברי הקונגרס בעניין זה . גם עתה בלט חלקם של ארגונים חברתיים שונים . כמו כן החתים ועד-החירום 1 , 200 , 000-כ יהודים על עצומה , שהתנוססה עליה השבועה התנ"כית "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני 1-ב . " במאי הוחתמו עשרות סנטורים , חברי בית-הנבחרים , מושלים , ראשי ערים , אנשי דת , נשיאי אוניברסיטאות ואנשי רוח על מברק אל צ'מברליין , ובו הביעו מפורשות את דעתם שפרסום המדיניות החדשה יחבל בשיתוף פעולה אנגלי-אמריקני ויקשה ביותר על הדמוקרטיות האירופיות לזכות באהדתם של המוני העם האמריקני , שכן תהיה זו הפרה חמורה של "הברית שנכרתה בחגיגיות עם העם היהודי והמושרשת במסורות הדתיות הנעלות ביותר של האנושו...
אל הספר