כפי שמתברר מן הדיון , סוגיית התפיסה העצמית היהודית החילונית היא סוגיה קשה וסבוכה . אף על פי כן אנסה , בעזרת בחינת ביטוייה של היהדות החילונית הישראלית , להתוות לה קווים כלליים . בעבור רוב הישראלים יש ליהדות ( או ליהודיות ) החילונית שלוש משמעויות : המשמעות הראשונה היא הנפוצה ביותר , ועורכי הסקרים מניחים שהיא מובנת מאליה - ההגדרה על דרך השלילה . הגדרה זו מתבססת על התפיסה האורתודוקסית , ולפיה יהודי חילוני הוא יהודי שאינו שומר מצוות . כפי שכבר ציינתי זו הגדרה בעייתית , משום שרוב היהודים הישראלים שרואים בעצמם חילונים שומרים על מצוות לא מעטות - ואם נמדוד את מידת היהדות על פי שמירת המצוות אף נתהה מדוע הם מזדהים כחילונים . הצעתי להבין את מנהגיהם של החילונים האלה כמנהגים עממיים ישראליים שאינם שייכים לתחום הדת . גם אם ידוע להם שכמה מהפרקטיקות שהם נוקטים קשורות לדת ( כגון נישוק המזוזה וצום ביום כיפור , ( הצידוקים להן עשויים להיות מתחומים אחרים ( לדוגמה מתחום "העידן החדש : " הם צמים ביום כיפור משום שהצום בריא לגוף ולנשמה . ( המשמעות השנייה של היהדות החילונית , חביבתם של אינטלקטואלים ישראלים רבים , ...
אל הספר