כמו האמנית הפמיניסטית מרי קלי , גם אמניות בישראל נדרשות לנושא המורכב והטעון של האימהות . יצירות אמנות העוסקות בסוגיה זו בדרכי הבעה ישירות ונטולות פחד החלו להופיע בישראל בתחילת שנות התשעים . כך , למשל , בשנת 1997 הציגה האמנית הישראלית שפי בלייר סדרת צילומים שכותרתה . what Remains הסדרה נושאת אופי של מחקר אישי ויזואלי , פטישיסטי , המציג אובייקטים אישיים הקשורים ליחסיה של האמנית עם בנה , יונתן , בשנות חייו הראשונות : "גרביים , מכנסיים , קבקבים , חלקם מוכתמים , חלקם מפורקים , מסודרים במסדר קצבי של צילום שחור לבן בעל מראה גולמי , אנתרופולוגי , דידקטי , " כתבה על עבודתה החוקרת הדרה שפלן-קצב ( שפלן-קצב , . ( 55 : 1997 בצילום זה ( תמונה ( 67 מוצגים רצועות העור ומדרסי הסנדלים של בנה של בלייר . בין האובייקטים מופיעות מילים , הערות והרהורים בכתב ידה של האמנית , ועליהם קשקושי מחיקה . באותו נושא עסקה היצירה המ 0 מך שלאחר לידה של מרי קלי ( ראו תמונות בעמודים ( 132-123 אשר תיארה את חוויית האימהות באופן מפורש , כן ונוקב . מאמצע שנות התשעים , יותר ויותר אמניות בישראל בוחרות ליצור עבודות בנושא האימהות ה...
אל הספר