לדעת חוקרת האמנות ג'ואנה פרו , אחת הסיבות לכך שייצוגי נשים בהיריון או אימהות לא הופיעו באמנות הפמיניסטית המוקדמת היתה חסרונה של מסורת חזותית לחיקוי . ( Frueh , 1994 : 195 ) בניגוד לאמנות הכתיבה של נשים , למשל , שבה ניכר שינוי לטובה החל מהמאה , 18-ה באמנות הפלסטית נמנעה מנשים בשיטתיות הגישה ללימודים מסודרים ולחומרי יצירה ( נוכלין . ( 51-23 : 2007 , הדימויים שעמדו לרשותן של יוצרות בשנות השבעים היו מתולדות האמנות הפטריארכלית . במהלך כל תולדות האמנות המערבית נמנעו אמנים מלתאר את הגוף ההיריוני בהקשריו החילוניים הטבעיים . בעת העתיקה היו ביטויים לכך בדמות פסלונים פליאוליתיים של נשים בעלות בטן תפוחה , ששימשו לפולחן של פוריות האישה ( למשל , תמונה , 18 צלמית ונוס מווילנדורף , עמוד . ( 66 אולם הבתולה מריה , האם המכוננת בתולדות התרבות המערבית , דימוי החוזר ומופיע באין-ספור ייצוגים , נתפשת רק בהקשר הדתי-המיתי שלה ועל פי רוב אין תיאור מפורש של הריונה . דימוי הגוף ההריוני , במיוחד כשהוא בעירום , נתפש כגרוטסקי ביחס לגוף הנשי הקאנוני ( הבלתי מעובר , ( ולפיכך אמנים לאורך הדורות העדיפו לייצג את האישה ההי...
אל הספר