א. שלילה

השיח הפמיניסטי של הגל השני בסוגית האימהות החל באינטנסיביות בסוף שנות השישים . עם זאת , משנתה המכוננת של סימון דה-בובואר עמדה תמיד לנגד עיני ההוגות הפמיניסטיות כנקודת התייחסות בסיסית בסוגיה . הקול הראשון של הפמיניזם המודרני מזוהה עם שלילה מוחלטת של האימהות , לה הטיפה דה-בובואר בספרה המץ השני שראה אור כבר בשנת . 1949 היא הצהירה כי הגוף הנשי הוא המקור העיקרי לשלילת חירותן של הנשים , וכי פירושה של האימהות הוא הגשמת תפקיד ביולוגי נטול כל חירות או טרנסצנדנטיות . לדעתה , נשים המבקשות להיות אימהות מבטאות תודעה עצמית של שפחות , והאימהות תמנע מהן להשיג חירות . ביקורתה של דה-בובואר על האימהות התבססה על ההבחנה החמורה שערכה בין הטבע לתרבות , ובהתאם , בין הגוף לשכל . לדעתה , השכל והתרבות הם גבריים , ואילו הפאסיביות והבשר - נשיים , ועובדה זו באה לביטויה הבולט ביותר בהתמודדותה הסבילה של האישה עם התהליכים הביולוגיים העוברים על גופה בעת ההיריון והלידה : "משוויתרה על האני שלה , התנכרה לגופה ולכבודה החברתי , שוגה האם באשליה המנחמת של התחושה , כי היא אדם בזכות עצמה , כי היא ערך . אך זו אשליה בלבד . כי היא ...  אל הספר