אמנים שונים החלו להשתמש במצלמות וידיאו כבר בתחילת שנות השישים , אך דווקא האמניות הפמיניסטיות בנות הדור הראשון הפכו את הווידיאו לאחד הכלים המובהקים בעבודתן . מבקרות רבות שחוקרות את תחום האמנות והמגדר חוזרות ומדגישות כי אמנות הווידיאו הפמיניסטית שנוצרה בשנות השבעים חרגה מתחום השדה המצומצם של הקבוצה הפמיניסטית ומהשיח הפמיניסטי בן הזמן . בכתביהן הדגימו חוקרות אלו את הדרכים השונות בהן הפמיניזם הרים תרומה משמעותית להתפתחות אמנות הווידיאו בכללותה ( טננבאום , . ( 28 : 2006 בניגוד למספר המועט של האמניות שהוזמנו להשתתף בתערוכות שהתבססו על סוגי המדיה המסורתיים , כמו ציור ופיסול , נוכחותן של הנשים שיצרו בווידיאו והשתתפו במסגרות שאינן פמיניסטיות במובהק , היתה בולטת במהלך שנות השבעים . ( Hanley , 1993 : 10 ) יוצרות רבות פנו למדיום זה הואיל והווידיאו נתפש כטריטוריה חדשנית וחופשית שנשים שמחו לאמץ , במיוחד משום שתעשיית הטלוויזיה והקולנוע המסורתית נשלטה על ידי גברים . כמו כן , מבחינה טכנית , את מצלמת הווידיאו אפשר היה לרכוש במחיר נמוך יחסית למצלמת קולנוע , והפעלת המכשיר לא דרשה לימודים מוקדמים ויקרים . ...
אל הספר