בתחום המחזאות הלך רומאנילי בדרך שסללו לו קודמיו' ואפילו לא ניסה לרענן במקצת סוג ספרותי זה' שכבר קפא על שמריו . לרוע מזלה של הדראמה העברית' לא זכתה מעולם להתפתחות אורגאנית ; מראשיתה נשענה על דוגמאות לועזיות' ובהיותה מעיקרה יצירה לעת מצוא הפכה יותר ויותר לשמש טקסט למוסיקה בעת הצגות חגיגיות . אמנם דמתה מבחינה זו עד מאוד למילודראמה האיטלקית שבתקופתה' אלא שלא נמצאו לה מוסיקאים רבי כשרון מסוגם של סקארלאטי ' מוצארט' רוסיני וכדי ' שהיו מסוגלים לבסס עליה אופרות מעולות . בראש וראשונה צריכה היתה דראמה כזו להנות את הקהל בעריכות צליליה' וודאי שלא היתה אמורה לגולל לפניו בעיות עמוקות או לעורר אצלו צער' התרגשות ואימה . הנושאים היו אמנם לעתים קרובות פאתיטיים מאוד' אך סגנונן של הדראמות היה תמיד חלק והארמוני . ראשוני המחזאים היהודיים באיטליה נגעו עוד בנושאים היסטוריים לאומיים או בעלי משמעות אנושית כללית' ניסו את כוחם בקומדיה בעלת קנוניות וסיבוכים או בסיפור אהבה רומאנטי ' אך תחומן של הדראמות העבריות הלך הלוך והצטמק . עוד זמן ניכר לפני מ . ח . לוצאטו פנו כמה מסופרינו לתחום הדראמה האליגורית ( למשל י . פינסו...
אל הספר