היהודים נהגו מאז ומתמיד להשתולל בחג הפורים' היינו להתחפש' להתבסם ולהשמיע דברי בדיחות ובוודאי גם לזמר ולרקוד בפומבי . יהודי רומא היו חרדים במיוחד לקיים את כל 'המצוות' הללו' ובנידון זה נאמנים עלינו תיאוריו של עמנואל הרומי באחדות ממחברותיו ושל ידידו קלונימוס בךקלונימוס ב'מסכת פורים' המהוללה . ואם כי מתוך ההילולא הזו לא נתגבשו בימי הביניים הצגות של ממש' הרי בכל זאת נעוצה ראשיתו של התיאטרון היהודי כחג הפורים . כאן עיסוקנו ביהודי איטליה , אך ראוי להזכיר שגם בארצות אחרות נועדו כמה מן המחזות הקדומים לחג הפורים ; מן המאה הי"ז ידועים לנו דראמות כאלה בספרדית' פורטוגאלית' פרובנסאלית ויידית — ובלשון האחרונה אף נוצר המונח 'פורים שפיל' המיוחד לחיבורים מסוג זה . 13 אין ספק שגם המחזה העברי הקדום ביותר הנמצא בידינו נועד להצגה בחג הפורים . אותו מחזה' הקומדיה כחמש מערכות בשם 'צחות כדיחותא לקידושין' ( היינו קומדיה של הקידושין ) ליהודה סומו איש מאנטובה ' ( 1592—1527 ) הגיעה אלינו בכתבי היד בשתי מהדורות שונות . בכותרת שמעל לנוסחו הראשון נאמר 'הוא ספר ... אשר כדה מלבו פלוני כימי בחרותו לצחק כ ו כימי פורים וכש...
אל הספר