ברי לי , שהדיון בתרבות הגבוהה אינו פשוט . שונות בין-תרבותית , קל וחומר קיומם של מנגנונים כוחניים ואינטרסנטיים לביסוס הגמוניה תרבותית וקולוניאליזם תרבותי באמצעות הדרה והשתקה - כל אלה מחייבים צניעות וזהירות אינטלקטואלית ומעמידים בעירבון מוגבל כל יומרה לשיפוטים נחרצים בתחומי התרבות . כך , למשל , כותב האמן יאיר גרבה , שהבאתי כבר מדבריו בשבח התרבות הגבוהה : נכון שההיסטוריה היא השופט העליון והצודק ביותר שאנו יודעים עליו , אך לא כל המבקשים להירשם בספרי ההיסטוריה מוגשים בהגינות לבחינות הקובעות , לא כולם זוכים לציוני מגן ולהמלצות מתאימות . יותר מדי אינטרסים עושים מאמץ לזרז את פעילות השפיטה של ההיסטוריה , ויש ביניהם המתיימרים לדבר בשמה ולהיות פרשניה המוסמכים . גם ועדת השופטים המקצועית והאובייקטיבית ביותר לא תעניק פרס או מלגה למי שלא היה מועמד . עם זאת , המסקנה הנובעת מתוכנות ביקורתיות אלה , בדיוק כמו מן המודעות לשונות הבין-תרבותית ולמנגנוני ההגמוניה התרבותית , איננה שפיכת התינוק עם מי האמבט וויתור על התרבות הגבוהה , אלא דווקא עריכת עדכונים ותיקונים בה - לנוכח הביקורות הללו - כך שתהיה ראויה לשמה ...
אל הספר