מבוא בעיני המבקר לראשונה בנתיבות תיראה העיר ככל עיר פיתוח אחרת , עם תצורות אדריכליות החוזרות על עצמן בשיכוני מגורים לאורך רחובות המחלקים את העיר ליחידות שכנות , ומרכז מסחרי שכמוהו אפשר לראות גם בערים הסמוכות . אך מבט חוזר בנוף הבנוי , לא זה שתכננו ובנו מוסדות המדינה , מגלה שהתבנית המרחבית מופרת על ידי עירוניות אחרת המדגימה את האופן שבו "בני אדם אינם נשארים אדישים ליוזמות חיצוניות , אלא נאבקים תמיד ליצוק משמעות לחייהם , לתפיסת עולמם ולערכיהם" Beng- ) . ( Lan 2002 , 202 התבוננות בסביבה הבנויה מתוך חיפוש אחר המשמעות שנתנו למרחב אלה שחיים בו , היא הזדמנות לבחון בביקורתיות את המתח שבין תהליכי ייצור המרחב בישראל , שמנהלים המדינה ומוסדותיה , ובין תרבותן החומרית של הקהילות המגוונות החיות בתחומה . קהילות אלו , כפי שאבקש להראות במאמר , נושאות מטען זיכרון הקשור בהווייתן הדיאספורית והמזרחית , ועל כן עומדות אל מול תפיסת הזיכרון של הקבוצה המאוחדת הנעה כגוף אחד דרך ההיסטוריה בשאיפתה לייצר זיכרון קולקטיבי . ( Zerubavel 1995 ) ייצור הזיכרון הקולקטיבי נדון כסוגיה מחקרית במסגרת תחומי ידע רבים . נקודת המו...
אל הספר