אחרי ליל חורף שקט נתעוררתי מתוך הרגשה כי בשנתי הועלתה בפני איזו שאלה' אשר התאמצתי לשוא לפתרה , כגון \ מה — כיצד — אימתי — היכן ן אך הנה התולדה המקיצה , אם כל חי , כשהיא נשקפת אלי בעד חלונותי הרחבים , ועל פניה שלווה וקורת רוח , ועל שפתיה אין כל שאלה . נתעוררתי לנוכח שאלה פתורה — לנוכח התולדה ואורו של יום . השלג העמוק , הרובץ על האדמה והמנוקד אורנים צעירים , ואף שיפועו של ההר , אשר עליו עומד ביתי —כמו קוראים לי : קדימה ! אין התולדה שואלת שאלות , שאנו , בני תמותה , שואלים ; אף אין היא עונה על שאלות כאלו . זה כבר חרצה התולדה משפטה . יהה , הנסיך , מתוך התבוננות של הערצה מעניקות עינינו לנפש את מראה הפלאות רב השוני של תבל זו . אמנם , הלילה מליט בצעיפו חלק מן התפארת שבבריאה ; אך הנה בא היום וחושף לפני עינינו את היצירה הנשגבה הזאת , המשתרעת מן האדמה ועד לרחבי שחקים . ' הבה אפוא לעבודת הבוקר שלי . ראשית מעשה אני נוטל גרזן ודלי ויוצא לבקש מים , אם שוב אין משאלה זו בגדר חלום . אחרי ליל קור ושלג יש צורך בחוטר ניחוש , כדי למצוא מים . מדי חורף בחרפו נוהג משטחו הזך והרו טט של האגם , הרגיש כל כך לכל מ...
אל הספר